למה ההייפ סביב Seedance 2.5 מפספס את הסיפור המעניין
שחר ורשל מתאר הייפ גדול סביב מודל הוידאו החדש Seedance 2.5, ומיד מסייג. ההתלהבות שלו מופנית דווקא למודלים אחרים ששוחררו או עומדים להשתחרר.
ההבחנה הזאת שווה תשומת לב. בשוק שבו כל שחרור מקבל גל תשומת לב זהה, מי שעוקב מקרוב מזהה שהקפיצה הטכנולוגית לא תמיד נמצאת במודל שמדובר עליו הכי הרבה.
מה בולט ב-MINIMAX H3 וב-FLUX 3
שני השמות שוורשל מציין הם MINIMAX H3, שאת יכולותיו הוא מתכוון להדגים בקרוב, ו-FLUX 3 שלדבריו מצטיין דווקא בריאליזם.
ריאליזם הוא הפרמטר שהכי קשה לזייף. הוא נשען על פיזיקה עקבית, תאורה שמתנהגת נכון ותנועה שלא מסגירה את מקורה, ולכן מודל שמצליח בו מסמן התקדמות שקשה לחקות בעריכה.
מה בדיוק הוא הפיק ולמה זה טכנית מרשים
ורשל ג'נרט שני סרטוני וידאו, כל אחד מהם מפרומפט אחד ומג'ינרוט אחד, ללא תמונות רפרנס. התוכן: סצנות שמצולמות סימולטנית מארבע מצלמות שונות.
זו לא רק אסתטיקה. כיסוי רב מצלמתי דורש מהמודל לשמור על אותה דמות, אותה תאורה ואותו רצף אירועים מארבע נקודות מבט במקביל. עד לא מזמן זה היה בדיוק סוג הדבר שמפריד בין הדגמה טכנולוגית לבין כלי עבודה.
מה זה אומר על קצב ההתקדמות בתחום
ורשל מסכם שמדובר במשהו שעד לפני כמה חודשים היה אפשר רק לחלום עליו. זו נקודת הייחוס האמיתית של הפוסט.
עבור ארגונים שמתכננים הפקות תוכן, המסקנה מעשית. הנחות עבודה לגבי מה בלתי אפשרי בוידאו גנרטיבי מתיישנות בתוך רבעון, ולכן כדאי לבחון מחדש רעיונות שנפסלו בעבר בגלל מגבלה טכנית.