מאיה אלאב נחשון היא אמנית AI רב-תחומית, אוצרת Prompt Magazine ומרצה ומחנכת בתחום הסיפור החזותי עם בינה מלאכותית. הסדרה האחרונה שלה, Emulated Realms, חוקרת שאלה שמעניינת יצרנים ואנשי תוכן כאחד: מה קורה כשמעבירים נושא אנושי מהפורטרט הבודד אל הסביבה שמעצבת אותו?
מהפורטרט אל בית הגידול
העבודה האחרונה בסדרה, "The Sisters", מדגימה את הרעיון המרכזי. הדמות אינה מוצגת עוד כנבדלת מרקע אחיד אלא כחלק מסביבה שיש לה משמעות. המעבר הזה, שאלאב נחשון מתארת כ"moving from the isolated portrait to the habitat it occupies", הוא גם הצהרה אמנותית וגם שינוי טכני בשימוש בכלי ה-AI.
עם כלים כמו Midjourney ליצירה, Magnific AI לחידוד פרטים, Topaz Labs לשיפור איכות ו-krea.ai לשינויים בזמן אמת, אלאב נחשון בונה נרטיב ויזואלי בשכבות שאי אפשר היה לייצר בלי ה-AI ואי אפשר לייצר עם ה-AI בלי הכוונה אנושית עמוקה.
AI ככלי לגילוי רגשי
אחד הדברים שמאפיינים את עבודתה של אלאב נחשון הוא הבחירה בנושאים שנוגעים לשורשים, לנשיות ולזיכרון. ה-AI בעבודה שלה אינו מטרה, אלא אמצעי לחקור חוויות שקשה לבטא במילים. הסדרה Emulated Empathy, שהיא מפתחת במקביל, מרחיבה את הרעיון: גם המכונה יכולה להפוך לצינור לחיים ולאמפתיה.
הגישה הזו מציבה שאלה שרלוונטית גם מחוץ לעולם האמנות: כמה מהמסר תלוי בכלי, וכמה תלוי באדם שמחזיק בו? ה-AI של אלאב נחשון מייצר תמונות, אך הסיפור נמצא בבחירות שהיא עושה לפני ואחרי הלחיצה על Generate.
השפה של הסיפור החזותי כמיומנות עסקית
מה שעושה אלאב נחשון באמנות נוגע ישירות לאנשי שיווק, תוכן ומיתוג. הכלים שהיא משתמשת בהם, Midjourney, Magnific AI, krea.ai, אינם שמורים עוד לאמנים בלבד. הם הופכים לחלק מהתשתית היצירתית של ארגונים שרוצים לייצר חומרים ויזואליים מהירים, אישיים ומבודלים.
ההבדל בין שימוש בסיסי בכלים אלה לשימוש שמייצר ערך הוא אותו הבדל שאלאב נחשון מזהה בעבודתה: לא הפרומפט הטכני, אלא השאלה שמאחוריו. מה אנחנו רוצים לומר? למי? ולמה עכשיו?