בן רוטנברג הוא מומחה Gen AI שעבד עם יותר מ-80 ארגונים בנושא הטמעת AI. הפעם הוא לא סיפר על פרויקט ארגוני, אלא על שבת אחת בבית עם בנו, שהפכה להדגמה חיה של מה שהוא מלמד.
מה בן רוטנברג יצר בשבת אחת עם בנו
בשבת שבה נשאר בבית עם בנו יהונתן, רוטנברג הפך שאלה פשוטה לפרויקט. הוא שאל את בנו איזה משחק היה רוצה ליצור, ולדמיון של הילד לא היו גבולות: יצורים שקמים לחיים, פטריות ענק, חרבות וגרזנים ודרקון אדום בשלב האחרון.
במקום להשאיר את הרעיונות בגדר דמיון, השניים ניגשו לבנות אותם בפועל. התוצאה הייתה גרסה ראשונה של משחק מחשב עובד.
איך נראה תהליך היצירה עם כלי AI
רוטנברג השתמש בכלי AI ליצירת תמונות ווידאו, כמו Fabel, כדי לתרגם את כל הרעיונות של בנו לעולם משחקי. הוא הזין את הרעיונות, והכלים ייצרו את הדמויות, הסביבות והסגנון הוויזואלי של המשחק.
התהליך לא היה מושלם לחלוטין ודרש כמה עצירות בדרך, אבל אחרי כמה שעות של עבודה משותפת נוצר משחק שלפני שנים ספורות היה נשאר רק בגדר דמיון.
למה זה משנה את המשמעות של "לפתח משחק"
עד לא מזמן, המילים "בניתי משחק" סימנו ידע בתכנות, צוות פיתוח וזמן רב. הסיפור של רוטנברג מראה שהמשמעות הזו משתנה.
כשרעיון של ילד הופך למוצר משחקי תוך שעות, בלי שורת קוד אחת, הרף לבניית מוצר דיגיטלי יורד באופן דרמטי. היכולת לבנות עוברת מידיים של מומחים בלבד לידיים של כל מי שיש לו רעיון וכלי AI מתאים.
הקשר להטמעת AI וליכולת של כל אחד לבנות
הסיפור האישי מחזק את הטענה המרכזית שרוטנברג מציג בהרצאות שלו על הטמעת AI בארגונים: הערך הגדול של הכלים החדשים הוא בהנגשה. הם מאפשרים לאנשים ללא רקע טכני לבצע דברים שהיו שמורים למומחים.
מה שנכון לילד שבונה משחק עם אבא שלו, נכון גם לאיש עסקים שרוצה לבנות אב טיפוס, לצוות שיווק שרוצה להפיק קמפיין, או למנהל שרוצה לבחון רעיון במהירות. נקודת הפתיחה היא רעיון ברור, והכלים כבר כאן.