בן רוטנברג, מרצה ומומחה ל-AI בארגונים, שיתף לאחרונה ממצאים ממחקר חדש של אוניברסיטת סטנפורד שבדק לעומק את עולם הגיוס האוטומטי. הנתונים שעלו שינו את הדרך שבה כדאי לחשוב על חיפוש עבודה בשוק של 2026.
מה גילה מחקר סטנפורד על מערכות הגיוס
החוקרים קיבלו גישה נדירה לנתוני מערכת pymetrics (כיום Harver) ובדקו 3.4 מיליון מועמדים, 4 מיליון הגשות, ו-156 מעסיקים. המספרים שעלו חדים: מעל 90% מהמעסיקים הגדולים מסננים מועמדים אוטומטית, ורוב הסינון עובר דרך קבוצה קטנה של ספקים. מעל 60% מחברות Fortune 100 משתמשות ב-HireVue בלבד.
זה אומר שהחלטת הסינון הראשונית שלכם במרבית ההגשות לחברות גדולות אינה מתקבלת על ידי אדם. האלגוריתם רואה את הנתונים שלכם לפני שאיש אנוש בכלל פתח את קורות החיים.
הממצא שמשנה הכל: ציון שנשמר 330 ימים
הממצא המפתיע ביותר במחקר הוא שהציון שמערכת הגיוס נותנת לכם בהגשה לחברה אחת נשמר ומשמש שוב בהגשות לחברות אחרות, לעיתים עד 330 ימים קדימה. כך חוסכים המעסיקים משאבים, אבל עבורכם זה אומר שדחייה אחת יכולה להמשיך ולהשפיע על מועמדויות עתידיות.
רוטנברג מסביר שהמזהה הייחודי שלכם במערכות האלה הוא כתובת המייל שמצוינת בקורות החיים. שינוי כתובת המייל הוא הדרך הפשוטה ביותר לנסות לאפס את ההיסטוריה הזאת, אם כי אין ערובה שזה יעזור בכל מקרה.
איך לעקוף את המשפך האוטומטי
הגישה המעשית שרוטנברג ממליץ עליה היא לא לנסות לנצח את האלגוריתם אלא לעקוף אותו לחלוטין. במקום להגיש דרך הממשק הרשמי, כדאי למצוא דרכים יצירתיות ליצור קשר ישיר עם מנהלים המגייסים, שמחוץ לתהליך הסינון האוטומטי.
זה דורש יותר זמן ומאמץ, אבל בשוק עבודה שבו 90% מההגשות מטופלות על ידי אלגוריתמים, הדרך הטובה ביותר לבלוט היא להיכנס לתהליך דרך הדלת הצדדית ולא דרך הקיר הדיגיטלי שמולם.