אמיר שניידר, CMO ב-SkyWatch ו-VOOM Insurance שמנהל צוות שיווק עם AI, שיתף ניתוח של אחת הפרשות המשמעותיות ביותר שקרו לעולם ה-AI לאחרונה: ההחלטה של אנתרופיק לחסום את גישת כלל המשתמשים בעולם לקלוד 4, בתגובה להוראה ממשלתית אמריקנית שביקשה לחסום את הגישה לאזרחים זרים.
מה בדיוק קרה: הוראה שלא ניתן ליישם חלקית
אנתרופיק קיבלו הוראה להפסיק לספק גישה לקלוד 4 לכל מי שאינו אזרח אמריקני. לא לתיירים. לא לתושבים קבועים. אפילו לא לעובדי אנתרופיק עצמה שאינם נושאי דרכון אמריקני. מאחר שהחברה לא יכלה לסנן לפי אזרחות בצורה מדויקת וניתנת לאכיפה, הדרך הפחות גרועה שנותרה לה היתה לחסום את הגישה לכולם.
שני הסברים אפשריים, ושניהם מדאיגים
שניידר מציע שתי גרסאות לפרשה. הגרסה הראשונה היא פוליטית: הממשל האמריקני מנקם באנתרופיק על שסירבה לשתף פעולה עם משרד ההגנה בפרויקטים שכללו ניטור אזרחים וכלי לחימה אוטונומיים. אם נכון, זה אומר שחברת טכנולוגיה פרטית שמסרבת לשתף פעולה עם לחץ ממשלתי מגלה שהממשל יכול להשבית אותה בשוק הבינלאומי.
הגרסה השנייה היא ביטחונית: הממשל שלח לאנתרופיק ראיות שהמודל יכול לסייע בפריצות קיברנטיות. אם זה נכון, אז אנתרופיק אכן צדקו כשהגדירו את עצמם כחברה שמפתחת טכנולוגיה בעלת פוטנציאל מסוכן — ויש הגיון בהאטה. אבל ההאטה שקרתה לא היתה מה שאמודיי תיאר: לא מתואמת, לא מפוקחת, ולא בהסכמת שאר העולם.
השאלה שכולנו נצטרך לענות עליה: מי שולט ב-AI
שניידר מצביע על הפרדוקס הגדול של הפרשה: ארצות הברית, שמציגה עצמה כמגן השוק החופשי, נוקטת צעדים שנשמעים אחרת לגמרי כשהם קורים במדינות שנחשבות לאוטוריטריות. ובינתיים, ריסון חד-צדדי על מודלים אמריקניים מיטיב עם סין, שמשקיעה בתחום ה-AI בקצב שאינו מאט.
מה המשמעות לחברות מחוץ לארצות הברית
הפרשה מציבה שאלה אסטרטגית ממשית לכל חברה שמבנה מוצרים או תהליכים על גבי מודלי AI של חברות אמריקניות: עד כמה אפשר לסמוך על גישה רציפה? כשגישה לטכנולוגיה ליבה תלויה בהחלטות פוליטיות שמשתנות, גיוון הספקים וחיפוש חלופות הוא לא בחירה — הוא הכרח עסקי.