בן רוטנברג מתפרנס מהכשרת אלפי עובדים ב-AI, ובדיוק בגלל זה כדאי להקשיב כשהוא אומר ש-AI הוא לא הכישור הכי חשוב של העתיד. בפוסט שעורר תגובות רבות, הוא מציג מושג שכדאי להטמיע: "חוב קוגניטיבי", ומסביר למה הכישורים הבלתי נראים הם שיקבעו מי שורד בשוק העבודה של מחר.
למה כישורי AI לא יהיו ההבדל?
רוטנברג מסביר שבמוקדם או במאוחר לכולם תהיה גישה לאותם כלים. מי שלא ירכוש כישורי AI בסיסיים פשוט ייעלם משוק העבודה, אבל זה יהיה המיעוט. כשכולם ישתמשו באותם כלים, ההבדל לא יהיה בטכנולוגיה, אלא במוח שמפעיל אותה. הטכנולוגיה תהיה תנאי כניסה, לא יתרון תחרותי.
מהם הכישורים הבלתי נראים שהופכים נדירים?
רוטנברג מונה שלושה סוגי כישורים שה-AI מאיץ את הירידה בהם בלי שרוב האנשים שמים לב. הראשון הוא היכולת לחשוב בבהירות ולקבל החלטות איכותיות. השני הוא הטעם המקצועי לזהות מה נראה כמו תוצר טוב, ידע שאי אפשר לרכוש בלי ניסיון צברי. השלישי הוא ההבנה העמוקה של מורכבות הארגון והמקצוע, שהיא ידע רך שאף אחד עדיין לא מצא דרך להזין למודל.
מה זה חוב קוגניטיבי ולמה הוא מסוכן?
כשמאצ'ילים ל-AI כל תהליך כתיבה, חשיבה והחלטה, לא מפסידים רק זמן, אלא גם כישור. רוטנברג טוען שמי שנותן ל-AI לחשוב במקומו צובר חוב קוגניטיבי ענק שיתנקם בו כשיצטרך להתמודד עם בעיה מורכבת שאין לה תשובה מוכנה. החוב הזה לא מורגש בטווח הקצר, ובדיוק בגלל זה הוא מסוכן.
כבר היום, לפי רוטנברג, ניתן לזהות מקילומטר את מי שכל הרעיונות שלו מגיעים מפרומפט בינוני. זה לא ממש נסתר מהעיניים של מנהלים ועמיתים ותיקים.
אין "החלפה גדולה": יש התאזנות מחדש
רוטנברג דוחה את הנרטיב של "AI יחליף עובדים" ומציע תיאור אחר: התאזנות מחדש. השינוי שקורה מכריח אנשים לחזור ולגלות את הערך של חשיבה עצמאית, שיפוט ביקורתי, וידע עמוק, בדיוק הדברים שאי אפשר לייצר בלחיצת כפתור. ומי שכבר מחזיק בהם, יגלה שהם שווים יותר ממה שחשב.